בית | ניוזלטר | העתיד הירוק: חקלאות ומחקר חקלאי

העתיד הירוק: חקלאות ומחקר חקלאי

חקלאות בבקעת הירדן
כללי - בבקעת הירדן קיימים שרידים להתיישבות חקלאית כבר מהתקופה הכנענית. בימי בית שני, ובעיקר בתקופת החשמונאים והמלך הורדוס, בעזרת טכנולוגיות חדשות לתקופה, נבנו אמות מים משוכללות להשקיה אשר אפשרו את הרחבת שטחי הגידול שבאו לידי ביטוי בשטחי שלחין, צמחי בושם ומרפא, כרמים ומטעים, בעיקר תמרים. לאחר ימי שפל בתקופה הצלבנית, התחילו בסוף התקופה העות’מאנית לעבד מחדש את אדמות הבקעה בהיקפים שונים, עד היום.
ההתיישבות הישראלית בבקעת הירדן אשר החלה בשנת 1968, זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, הושתתה על חקלאות כבסיס כללי לאזור. יישובי הבקעה ערוכים בשני גושים התיישבות, האחד - לאורך כביש 90 – ישובי הבקעה התחתונה, השני – ישובי המורדות המזרחיים של הרי השומרון לאורך כביש אלון. אזור המורדות שונה מבחינת תנאי האקלים והתפתחה בו חקלאות שונה מזו של ישובי הבקעה התחתונה.

בשנת 1980 ניתן האישור לפיתוח חקלאי באזור גאון הירדן – המדרגה התחתונה של בקעת הירדן בסמוך לאפיק הזרימה של נהר הירדן. לפיתוח אזור גאון הירדן שני היבטים חקלאיים חשובים: הראשון – הצורך בעתודות קרקע לחקלאות הן ליישובים הקיימים והן לאלה המתוכננים לעתיד; השני – ניצול מי הירדן הנחשבים למים נחותים והזורמים ללא שימוש לים המלח, להשקיית גידולים חקלאיים – בעיקר תמרים וגידולי מספוא.

גורמים המשפיעים על פיתוח החקלאות בבקעת הירדן – מיקומה הגיאוגרפי של בקעת הירדן ותנאי האקלים המיוחדים של האזור, הם העושים את החקלאות לענף כלכלי מוביל באזור: הטמפרטורות הגבוהות מאפשרות הבכרה מוקדמת באביב וגידולים אפילים בסתיו, ולכן התמורה הכלכלית גבוהה. בנוסף, קרינת שמש גבוהה משפיעה לטובה על איכותם של פירות, ירקות ופרחים ומאיצה את צמיחתם, ומיעוט משקעים ולחות יחסית נמוכה תורמים לנגיעות נמוכה ממחלות, וכתוצאה מכך ליבולי איכות. עם זאת, חלק מתנאים אלה, מקשים ומכבידים על החקלאים: תחת חלק גדול מקרקעות הבקעה יש קרקעות חוואר מלוחות שנוצרו ממשקעי ימות מלוחות שכיסו בעבר את הבקעה. הדבר מקשה על התפתחות גידולי ירקות וכרמים וגורם להמלחת הקרקע. לפתרון הבעיה נדרשות שטיפות קרקע והשקיה בכמויות גדולות. הטמפרטורה הגבוהה המהווה יתרון בחורף (18 – 20 מעלות בממוצע), הופכת בקיץ (37 – 38 מעלות בממוצע) לחיסרון משמעותי. לאקלים הקשה תורם בין השאר משטר הרוחות המנשבות בעצמה מכיוון ההרים במערב, מגבירות את קצב ההתאדות והיובש (2,000 מ”מ בשנה), דבר המגביל את האפשרות לגדל דבר מה בקיץ. החקלאות כולה מבוססת על השקיה מלאכותית. לרשותם של החקלאים עומדים שני מקורות מים. מקור אחד הוא מים שפירים בכמות מוגבלת המגיעים מקידוחים של חברת מקורות, ואינם מספיקים בעונות הלחץ. כמו כן, עקב שאיבה אינטנסיבית יורד מפלס המים משנה לשנה וגורם להמלחת המים ולהשבתת שאיבה. מקור מים נוסף הוא מים נחותים, הכוללים מי שיטפונות האמורים להגיע בחורף מאזור שכם למערכת מאגרי תרצה באזור גאון הירדן; מי ירדן – מים ברמת מליחות גבוהה מאוד המתאימים רק לגידול תמרים; מי קולחין מושבים – המגיעים מאזור מזרח ירושלים, דרך נחל האוג ובעתיד גם דרך נחל הקדרון. מפעל מים זה, המזרים כבר כיום מים מושבים להשקיית התמרים, נמצא בשלבי פיתוח מתקדמים ואמור לתת מענה לענף התמר בבקעה.

חקלאות שנות 2000 בבקעת הירדן - החקלאות החדשה בבקעת הירדן עברה במשך השנים שינויים רבים, נבחנו גידולים מגוונים תוך משברים כלכליים שלוו בהחלטות הקשורות בהתמוטטות ענף זה או אחר. כיום, 30 אחוז מבתי האב בבקעה עוסקים ישירות בחקלאות, כאשר עוד כ- 30 אחוז מתפרנסים משירותי עזר לחקלאים – בבתי אריזה, בתי קירור, חברות הובלה, שירותי משרד וכדומה.
ערך הייצור החקלאי של בקעת הירדן נאמד בכ- 500 מיליון שקל וגודל השטח המועבד מקיף 35,000 דונם.

ההתפתחות המהירה של טכנולוגיות אגרוטכניות, הדרכה טובה ומקצועית ומערכת של מחקר ופיתוח (מו"פ) עצמאית בבקעה, הביאו לפני כחמש שנים ליציבות בכמה ענפי גידול מרכזיים, ההולכים ומתרחבים מדי שנה:

תמרים – בבקעת הירדן נמצא האזור הגדול ביותר בארץ של תמרים. למעלה מ- 17,000 דונם, רובם מהזן מג’הול הנחשב לזן המבוקש ביותר בשוקי העולם. כ-80 מיבול התמרים מיועד לייצוא.
ענבי מאכל - בבקעה נטועים כ – 4,000 דונם ענבי מאכל, כאשר הענף שסבל בעבר ממשבר מתמשך הולך ומתרחב מדי שנה. כ – 70 אחוז מהתוצרת מיועדת לייצוא שהם כמחצית מכמות ענבי המאכל המיוצאים כל שנה ממדינת ישראל. עיקר הגידול מבסס על הזן S.B.S EARLY SWEET שהנו פרי פיתוח של חוקרי מו”פ בקעת הירדן וכיום הוא המבוקש ביותר בשוקי העולם. גם שיטת הגידול תחת כיסוי בית רשת, הייחודית לזן הנ”ל, פותחה על ידי מדריכי הגידול באזור וחוקרי מו”פ בקעת הירדן.
פלפל – הגידול העיקרי של ענף הירקות בבקעה עומד היום על היקף של כ – 4000  דונם ונמצא במגמת הרחבה ניכרת. מגוון רחב של זני פלפל עתירי יבול בכל הצבעים ובאיכות גבוהה גדלים בעיקר בקרקע מקומית ובסוגי מבנים שונים – בתי צמיחה ובתי רשת ומנהרות. לכך מתווסף גם גידול הפלפל בשטח הפתוח, בעיקר בסתיו ובחורף. תקופת הגידול הארוכה של הפלפל מביאה לעונת שיווק ארוכה של כשמונה חודשים בשנה (נובמבר-יוני), הרוב לייצוא, אך גם לשוק המקומי, בעיקר בסתיו ובתחילת הקיץ.
תבלינים ירוקים – ענף התבלינים הטריים בבקעת הירדן משתרע על שטח של כ – 4,000 דונם. כל היבול מיועד לייצוא ומהווה כ – 40 אחוז מסך התבלינים שמייצאת מדינת ישראל. גידול התבלינים נמשך על פני כל ימות השנה, כאשר בעזרת מערכת המחקר המקומית של המו”פ ובשיתוף מדריכי הגידול, פותחו במשך השנים שיטות גידול מותאמות לקיץ החם של הבקעה. בכך נוצר גם רצף שיווק לתקופה שבה התוצרת הישראלית היא הבלעדית בחו”ל. על המגדלים לעמוד בתקני הייצוא הגבוהים ביותר, תוך הקפדה על ניקיון מוחלט ממזיקים, שימוש מבוקר ומינימאלי בחומרי הדברה, ותקן מחמיר של בתי אריזה וקירור. מיני תבלינים עיקריים: ריחן (בזיליקום), רוקולה, מנטה (נענע), טרגון, עירית.

ענפי חקלאות נוספים – עגבניות שרי, חצילים, פרחים, הדרים, זיתים, פטם, הודים, רפת, עזים וכבשים.
 

מחקר ופיתוח – מו"פ חקלאי בבקעת הירדן

מו”פ בקעת הירדן הנו יחידת מחקר ופיתוח חקלאי אשר הוקמה בשנת 1983 על ידי החטיבה להתיישבות, משרד החקלאות והמועצות האזוריות בקעת הירדן ומגילות. המו”פ מהווה מנוף לפיתוח החקלאות בבקעה ועוסק ביצירת ידע חדש ויישום ידע קיים, תוך ניצול היתרונות היחסיים של האזור.
לרשות המו”פ עומדים צוות חוקרים ותשתית של תחנת הניסיונות “צבי” שליד קיבוץ גלגל. פעילות המו”פ מתבצעת תוך שיתוף פעולה הדוק עם מדריכי משרד החקלאות, חוקרים ממינהל המחקר החקלאי ומרכזי המחקר בארץ ומחוצה לה.
המו”פ מקיים קשר הדוק והיזון חוזר בין המגדלים, החוקרים, המדריכים ואנשי השיווק.

מטרות – שיפור גידולים קיימים, התאמת גידולים וזנים חדשים לתנאי האזור בעונות שיווק מועדפות, פיתוח טכנולוגיות חדשות, העברת ידע טכנולוגי שפותח במו”פ ובמוסדות מחקר אחרים ישירות לחקלאי האזור ובאמצעות מערכת ההדרכה, ייעול השימוש במים שפירים ובמי קולחין, ופיתוח החקלאות באזור תוך שמירה על איכות הסביבה.

http://www.mop-bika.org.il/