טיולים ומסלולים

תיאור הפעילות

אריאל פילבר

[email protected]

מסלול: סרטבה- "מבצר נהדר בראש ההר".

תקציר המסלול: מול בקעת הירדן והרי הגלעד, נטפס אל מבצר החשמונאים עליו אמר יוסף בן מתתיהו "מבצר נהדר בראש ההר". בפסגה של ההר התלול נפגוש נוף עוצר נשימה, אך גם מסר חשוב שאל לנו להתעלם ממנו היום. בסופו של המסלול, נשוב לנקודת ההתחלה ממנה יצאנו אך ייתכן כי נהיה שונים.

סיפור דרך:

מתחילים לעלות בשביל הולכי רגל בסימון הירוק (לא בשביל 4X4). במשך כל העליה עד לראש הפסגה יש להיזהר מלהחליק למדרון. לאחר 25 דקות מגיעים לפיצול שבילים בין השביל הירוק המקיף את ראש ההר מצפון, ובין השביל השחור העולה בתלילות ישירות לפסגה. אנו נעדיף להמשיך ולטפס בסימון הירוק ובירידה נרד דרך הסימון השחור. לאחר 2 דקות נגיע אל בורות המים שבנה הורדוס כדי שיאגרו את מי השטפונות הבאים הנה באמה. מבורות המים נמשיך לטפס עוד רבע שעה, עד שניפגש בפיצול נוסף של השביל המסומן בירוק עם השביל המסומן בשחור. הפעם נבחר בשביל המסומן בשחור ונמשיך איתו 3 דקות עד שנגיע לפסגת הסרטבה.

כדי לחזור לרכבים לא נבחר באותה הדרך שבה באנו אלא נרד עם המשך הסימון השחור לכיוון מזרח עד שניפגש בחזרה עם פיצול השבילים הראשון שראינו בעליה לא לפני שנעבור בדרך "ארמון הלבבות השבורים" (הסבר במערך ההדרכה). מהפיצול נרד באותה הדרך שבה עלינו בחזרה לרכבים.

אל הטבע:

מירושלים ומדרום– מגיעים לצומת בית הערבה בה נפגשים כביש מס' 1 היורד מירושלים לים המלח, וכביש 90 המגיע מאילת ועין גדי. בצומת נוסעים צפונה על כביש 90 לכיוון צומת פצאל. בצומת ממשיכים ישר עוד 6.5 ק"מ, חולפים על פני מפגש הבקעה והישוב יפית ומגיעים לפניה למועצה אזורית בקעת הירדן. 100 מ' אחרי הפניה למועצה יש שלט שמאלה לסרטבה. הכביש המעפיל לסרטבה מפותל ותלול אך עביר לכל רכב ואף לאוטובוסים. עולים 3 ק"מ כמעט עד הבסיס הצבאי, עד שמימין יש סימון שבילים ירוק ואנדרטה שעליה כתוב "מעלה הנערים". כאן תחילת המסלול.

מהמרכז– נוסעים על כביש 5 (חוצה שומרון) לכיוון אריאל. בכיכר של אריאל ממשיכים ישר לכיוון צומת תפוח. בכיכר של צומת תפוח ממשיכים גם כן ישר לכיוון בקעת הירדן. חולפים על פני הישוב מגדלים ומגיעים לצומת T. בצומת פונים שמאלה לכיוון בקעת הירדן וממשיכים לרדת עד שמגיעים למחסום צה"לי בצומת T. בצומת פונים ימינה (כביש 505) ויורדים לבקעת הירדן. חולפים על פני הישובים מעלה אפרים ופצאל עד שמתחברים לכביש 90 בצומת פצאל. בצומת פונים שמאלה ומתחברים לכביש 90 צפונה. מכאן הנסיעה כמו לבאים מירושלים ומדרום.

מצפון– נוסעים על כביש 90 דרומה. עוברים את הישובים מחולה, שדמות מחולה, ארגמן ומשואה. 500 מ' אחרי הפניה לישוב משואה יש פניה ימינה לסרטבה לכביש משובש (100 מ' לפני הפניה למועצה אזורית בקעת הירדן). מכאן יש לנסוע כמו הבאים מדרום.

מאפיינים: מסלול מיטיבי לכת, מעגלי, עובר בשטח אש ומצריך תיאום מול מתא"ם פיקוד מרכז.

משך זמן המסלול: 3 שעות.

מס' ק"מ: 2.5

מס' מפה: בקעת הירדן ומזרח השומרון (5-6).

אזור: בקעת הירדן.

עונה מומלצת: חורף, אביב, סוכות, חנוכה, טו' בשבט, ט' באב.

מה בסביבה:

אנו נמצאים במרכז בקעת הירדן. באזור זה מספר אפשרויות נוספות לביקור כמו "בידת א- שעב"- "אתר כף הרגל" המזוהה ע"י פרופ' אדם זרטל יחד עם אתרים נוספים כ"גלגלים" שבו בני ישראל בכניסתם לארץ. בנוסף ניתן להדרים ולהגיע למפגש הבקעה ובתוכו דגם תבליט של בקעת הירדן. ניתן לטפס רגלית או עם רכב לאנדרטת הבקעה שנבנתה על ידי הפסל יגאל תומרקין כדי להנציח את חללי צה"ל שנפלו בבקעת הירדן במלחמת ההתשה ולאחריה. לסיום ניתן לבקר בעינות פצאל- מעיינות העתק הנושאים את שמו של אחי הורדוס.

תחנות:

1. תצפית גדרון- את עינך שא מזרחה.
2. בורות המים- מים למבצר באמצע המדבר.
3. פסגת הסרטבה- "כל אחד הוא אור קטן…"
4. ארמון הלבבות-  "…וכולנו אור איתן".

פירוט:

1. תצפית גדרון- "את עינך שא מזרחה".

לפני שנטפס על קרן הסרטבה, נלך להשקיף אל בקעת הירדן מהתצפית המונגשת מתחת לבסיס גדרון. במקום ישנה תצפית חדשה, ולרציניים במיוחד ניתן להתקדם לעבר שן הסלע ממזרח לתצפית- אל מרפסת תצפית נוספת. מהתצפית ניתן לראות את הישוב משואה בשפך נחל תרצה, את מתחם המועצה האזורית ערבות הירדן המוכנה שלומציון, ואת הישובים יפית, פצאל, תומר נתיב הגדוד, גלגל ונערן.

אנו ניצבים אל מול הבקע החוצה את מדינת ישראל מצפון לדרום, הלא הוא השבר הסורי אפריקאי. שבר זה הוא תוצאה של נדידת הלוח האסייתי עליו נמצאת ירדן ובמקביל עמידה במקום של הלוח האפריקאי שבלית ברירה נקשרנו אליו. כך יוצא שבמרוצת השנים ירדן מתקדמת במגמה צפון מזרחית ומתרחקת מאיתנו משנה לשנה.

מרשים מאוד לנסות ולהשיב את השבר למצבו הראשוני, אזי היינו פוגשים את הרי הגולן מול רמות יששכר, הרי אדום מתחברים להרי סיני, נחל היבוק זורם אל השורק ומכתש תמנע שב אל חציו השני הנמצא צפונית לו בעיירה פונון בירדן. המשותף לכל אלה, שבעבר הצד המזרחי היה ממוקם 105 ק"מ דרומה ובכך חפף עם הנוף הנצפה כיום בצד המערבי של הירדן.

הירדן עצמו זורם במרכז שבר זה ומנקז חלק נכבד ממנו. מלבנון ועד ים המלח. כמאמר השיר: "הירדן כמו ראי, קחי משקפת ותראי"- ניתן לראות את הנוף הסימטרי שיוצר הירדן בצד הישראלי ובצד הירדני. משני הצדדים, כאשר נרד מרכסי ההרים נגיע אל בקעה מישורית ופוריה, בקעה זו תיקרא "כיכר הירדן". ככל שנתקרב אל הירדן נגיע ל"בתרונות", גבעות לבנבנות אשר לא ניתן לגדל בהן חקלאות ואף לא להתיישב, אלו נקראות בערבית "קטרות"- דבשות גמל. אך מן הדבשות יצנח הגובה ב30-40 מ' ונגיע אל בקעה נמוכה וסבוכה הנקראת "גאון הירדן"- על שם ההצפות החוזרות ונשנות בתקופות בהן הירדן שוטף. לבסוף נגיע אל אפיק הנחל בו עובר כיום הגבול הבינלאומי.

נהר הירדן מוביל אל המקום הנמוך בעולם, ומעליו מתנוססת כקוראת תיגר, בגובה 377 מ' מעל פני הים, וכ-650 מ' מעל העמק, גבעה חרוטית- "קרן הסרטבה". התרוממות זו נוצרה ע"י תופעה גיאולוגית מיוחדת הנקראת היפוך תבליט. אזורים שהיו בעבר קער גיאולוגי, נתמלאו בחומר משקע ימי. כיוון שאינם התקמטו ונשברו כמו השכבות הקדומות להם, הם שרדו טוב יותר את כוחות הבליה, וכך קרה שהמקומות הגבוהים והוותיקים התבלו מהר בעוד המקומות הצעירים והנמוכים החזיקו מעמד.

ברור אם כן מדוע נקראת "קרן", אך מהו מקור השם "סרטבה"? ישנם חוקרים המזהים בעבר הירדן המזרחי את העיר 'צרתן' המקראית (תל א-סעידיה) הנזכרת בתנ"ך פעמיים. פעם אחת ביהושע ג',טו' בתיאור מקום כריתת מי הירדן בשעת הכניסה לארץ: "ויעמדו המים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מאד באדם העיר (תל א-דמיה, 1 ק"מ ממזרח לגשר אדם) אשר מצד צרתן והיורדים אל ים הערבה (משמותיו של ים המלח) תמו ונכרתו והעם עברו כנגד יריחו". האזכור השני מתקופת שלמה המלך, שם נזכר מקום יציקת כלי המשכן: "בכיכר הירדן יצקם המלך, במעבה האדמה, בין סוכות (תל דיר עלא) ובין צרתן" (מלכים א', ז', מו').

עד כאן התעסקנו בבסיס, אך מה נגלה כאשר נגיע למעלה? זאת ידע רק מי שיזיע.

עם הרוח:

באמצע היום או אחר הצהריים, כשהשמש כבר לא בענינו, ניתן לשאת את העניים מזרחה. כאשר השיר הזה ברקע, הנוף מקבל משמעות של התעוררות ושלווה, צמיחה והתחדשות.

"את עיניך שא מזרחה" http://www.youtube.com/watch?v=6YRiuEIR0IQ

מילים: יורם טהרלב.

לחן: אורי קריב.

אדמה מול אדמה 
חממה מול חממה 
איך צמח פה בשממה 
שפע מבורך 

הירדן כמו ראי 
קחי משקפת ותראי 
את השפע והפרי 
פה במזרח. 

את עיניך שא מזרחה 
ומולך שוקטת נחה 
ארץ הבקעה על שתי גדותיה 

את עיניך שא מזרחה 
ותראה איך היא צומחת 
ועולה מתוך אלפי אלפי שנותיה. 

שתי גדות לירדן 
זו פורחת זו גם כן 
ושכן אל מול שכן 
יבולו נושא 

ואדם אל מול אדם 
ואולי גם פה גם שם 
על האפר והדם 
ירק יכסה. 

את עיניך שא מזרחה…

• בורות המים- מים למבצר באמצע המדבר.

הראשונים לבנות על פסגה זו מבצר היו החשמונאים. החוקרים חלוקים ביניהם מיהו המלך אשר בנה את המבצר המפואר. האם זהו יוחנן הורקנוס הראשון או אלכסנדר ינאי הבנאי החשמונאי. בין כך ובין כך, הסרטבה הוא אחד משרשרת המבצרים החשמונאיים בגבולה המזרחי של הממלכה. ישנם מחלוקות לגבי ייעודם הראשוני של המבצרים אך ידוע לנו כי חלקם שימשו כמקלטים למלכי בית חשמונאי, חלקם כבתי כלא, וכאן בסרטבה ידוע כי החביאה שלומציון את אוצרותיה.

הבעיה הראשונה איתה צריך להתמודד מגלומן הרוצה לצאת כנגד תנאי המדבר היא בעיית המים. מים הם בסיס חיינו, ובמדבר המשאב הזה נמצא במחסור די רציני. גם כאשר נמצא מקור מים יציב, נתקלים בוני המבצר בבעיה הנוצרת כתוצאה מגובה המבצר מעל סביבתו. בסרטבה היה ברור לבוני המבצר כי מקור המים היחידי עליו ניתן להסתמך הוא הגשם היורד פה בין פעמיים לארבע פעמים בשנה. כיצד שתו במבצר החשמונאי איננו יודעים כיוון שהרומאים החריבו אותו עד היסוד. אך במקומו בנה הורדוס "מבצר נהדר בראש ההר" כפי שמתאר יוסף בן מתתיהו, ולא שכח להתקין למבצר זה מערכת מים מפוארת ומשוכללת.

מערכת המים שבנה הורדוס התבססה על מי נגר עילי מהרכס המערבי למבצר הנקרא "ראס קוניטרה". על רכס זה נמצאו שרידי אמה המקיפה ומנקזת אותו. בכדי להגיע אל קרן הסרטבה נתקלו בוני האמה בשני אוכפים אשר איימו להוריד את גובה התעלה וכתוצאה מכך גם את גובה הבורות ביחס למבצר. בוני האמה התגברו על שתי האוכפים בשתי שיטות שונות:

• גשר- האוכף הראשון נחצה ע"י חומת אבן בגובה 10 מ' ששרידיה היום בשטח מגיעים לגובה מטר לכל היותר. על גבי הסוללה עברה תעלת מים ששמרה על גובהה.
• סיפון- מתקן משוכלל המראה את ידע הבניה המפותח שהיה להורדוס הבנאי. הסיפון בנוי מחוליות אבן המחוברות זו לזו בטיח ויוצרות צינור אטום היורד ועולה בצידו השני של האוכף. המים היורדים ע"י כוח הכבידה, עולים בצידו השני של ה"צינור" בזכות "חוק הכלים השלובים".

בוני האמה התגברו על המכשולים, ובאמה שהקיפה את קרן הסרטבה, הובילו את המים למערכת בורות ענקיים שבאחד מהם אנו יושבים כעת.

הניגוד המוחלט שבין מדבר וחמסין ובין מים בשפע לעיתים אינם נתפסים. אך הורדוס דאג שבכל מבצריו יהיו מים אפילו למותרות. ייתכן וזה בגלל טראומה שאירעה למשפחתו לאחר שהורדוס הפסיד לפרתים והיהודים וברח לרומא. את משפחתו השאיר במצדה עד שיחזור. משפחתו כמעט התייבשה, אך רגע לפני שנכנעו הגיע שבר ענן ומילא את הבורות במצדה. בזכות נס זה שרדה משפחתו של הורדוס עד שובו.

נעשה הבלתי יאומן. והגיעו המים הזורמים למרחצאותיו של הורדוס בראש ההר, בלב המדבר.

עם הרוח:

"יפה הוא המדבר… אמר הנסיך הקטן, תמיד אהבתי את המדבר, ואתה יושב לך על גבעת חול ואינך רואה דבר ואינך שומע דבר ואף על פי כן משהו קורן ומאיר בדממה… סוד קסמו של המדבר, העיר הנסיך הקטן הוא שהוא טומן בחובו אי שם מקור מים חיים…"

הנסיך הקטן / אנטואן דה סנט אקזופרי

• פסגת הסרטבה- "כל אחד הוא אור קטן…"

ייתכן שלחלקנו היה השם סרטבה מוכר דווקא ממסכת ראש השנה ומצוות קידוש החודש: "ומהיכן היו משיאין משואות? מהר המשחה לסרטבה, ומסרטבה לגרופינא, ומגרופינא לחוורן, ומחוורן לבית בילתין, ומבית בילתין לא זזו משם אלא מוליך ומביא, ומעלה ומוריד עד שהיה רואה את כל הגולה לפניו כמדורת אש" (ראש השנה, פרק  ב',משנה ג').

הבשורה על כך שבמקדש החליטו לקדש את החודש הועברה על ידי הדלקת משואות במקומות בולטים. אחד מהם הוא סרטבה. אך ישנה בעיה עם זיהוי "קרן סרטבה" כתחנת ממסר בין הר המשחה לגרופינא, כיוון שמראש קרן סרטבה לא רואים את הר המשחה (על רכס הר הזיתים). תירוץ לקושיא זו ניתן למצוא בגמרא שאומרת כי בין התחנות הגדולות, אשר נועדו לפרסם את קידוש החודש, היו גם תחנות ממסר קטנות יותר אשר העבירו את המסר בין התחנות: "ביני לביני הוו קיימי (בין לבין היו קיימים)" (בבלי ראש השנה, כג, ע"מ). מקום אשר לדעת החוקרים שימש כתחנת ממסר בין הר המשחה לסרטבה הוא 'קובת א-נג'מה' (כיפת הכוכב) על יד הישוב כוכב השחר. מראש הגבעה הזו ניתן לראות את שתי התחנות הנזכרות.

את מצוות קידוש החודש רצה כל אדם בישראל לקיים. על כן כאשר ראה אדם כלשהו אש באחת התחנות מיד היה עולה לגג ביתו עם לפיד, "מוליך ומביא, ומעלה ומוריד" (מניף הלפיד ימין ושמאל, למעלה ולמטה). וכל איש אשר היה רואה את המעשה, היה עושה כמותו. וכך, הייתה עוברת הבשורה מאיש לאיש, ומעיר לעיר. על החגיגה הזו מתכוונת המשנה באומרה: "עד שהיה רואה את כל הגולה לפניו כמדורת אש". מעין פסטיבל אשר מזכיר מעט את פרסום הנס בחג החנוכה. בנוסף כדאי להזכיר כי 'מצוות החודש' היא אחת משלוש המצוות אשר ביטלו היוונים: שבת, מילה, וקידוש החודש.

את החגיגה הזו, מספרת המשנה, עצרו הכותים (מקובל לזהותם כיום עם השומרונים בשכם): "משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין". הכותים חישבו את חודשי השנה בצורה שונה מאיתנו על כן הפריעו להשאת המשואות. המשנה אינה מפרטת כיצד קלקלו הכותים, אך יתכן כי השיאו משואה יום לפני ר"ח וכך גרמו לבלבול בקרב היהודים לגבי קידוש החודש. דעה זו מובנת יותר כאשר עומדים על פסגת הסרטבה. מהפסגה ניתן לראות את מצפה שלושת הימים וגבעות איתמר, מקום הנמצא במרחק 3 שעות רכיבה על חמור מהעיר שכם, מרכז פעילות הכותים. היה מאד פשוט להניף משואה על אחת מגבעות איתמר ולבלבל את כל הגולה. על כן תיקנו ששליחים על סוסים יהיו יוצאים מירושלים ועוברים בתחנות בדרך, מתחלפים בידי שליחים אחרים, ומפיצים את הבשורה על קידוש החודש. משיטת ההפצה הזו הגיע המונח "מרוץ שליחים".

דרמה נוספת אשר ארעה על פסגת הסרטבה קשורה לחשמונאים. על פסגת ההר הוקם מבצר 'אלכסנדריון', ככל הנראה ע"י אלכסנדר ינאי, אשר בתקופתו הגיעה הממלכה החשמונאית לשיא גודלה ותפארתה. לאחר מותו, הוריש ינאי את המלוכה לשני בניו, אריסטובלוס ויוחנן הורקנוס השני. הוא מאד קיווה שהם ישכילו לנהל את הממלכה יחדיו, אך בפועל השניים הסתכסכו ונלחמו אחד בשני. בשנת 63 לפנה"ס, נטל אריסטובלוס את המלוכה בכוח, ולאחר קרבות ממושכים התבצר אריסטובלוס באלכסנדריון. הורקנוס, כאשר ראה שלבדו לא יגבור על אריסטובלוס, הביא שחקן חיזוק, כוח עזר, מממלכה אשר החלה לשגשג בעקבות קריסת היוונים, פומפיוס הרומאי. הנ"ל לא פספס שעת כושר כזו כדי לדרוך בארץ הקודש. לאחר מצור ממושך, נסוג אריסטובלוס ללא קרב, ופומפיוס החריב את אלכסנדריון. אך מי ששלט מעתה בארץ אינם כבר החשמונאים אלא מלכות רומי. אנו בעצמנו הבאנו אותה הנה, והיא ניצלה את ריב האחים כדי לבסס את שלטונה גם בארץ ישראל.

שני הסיפורים המובאים כאן מאוד שונים באופיים. הסיפור הראשון מספר סיפור של אחדות בעוד השני מספר לנו על תוצאה טראגית כתוצאה מפירוד ופילוג.

אז מה מנסה ההר לספר לי? כנראה שהתשובה הסופית אינה בפסגת ההר אלא מעט מתחת. ב"ארמון הלבבות השבורים".

• ארמון הלבבות- "…וכולנו אור איתן"

האבנים הנגלות לעיננו הן אבנים בצורת לב. אבנים אלו אינן מתנת החתונה של אלכסנד ינאי לאשתו שלומציון אלא זוג עמודי פינה בפינות ארמונו של הורדוס. כאשר מניחים לב על לב בפינת החדר נדמה כאילו ישנם שני עמודים צמודים אחד לשני.

אך לא לשווא נשארו עמודים אלו כאן ואולי הם התגלית הגדולה של ההר הזה?

עד עכשיו, לאורך המסלול, נפגשנו בניגודים רבים, מהבסיס הגיאולוגי ועד להיסטוריה האנושית: הרי מואב מול הרי שומרון, הר אל מול בקעה, מים אל מול מדבר, אחדות אל מול פירוד. המסר הגדול בכל זה הוא, כי מתוך השונות נרקם לו הנוף הפראי והמעניין. מתוך ההפך הגמור אנו מבינים כי יש מציאות בה ניתן לחיות יחד. מתוך הטרגדיה של הריב והמדון אנו למדים כי ישנה אפשרות לא להסכים אך לצעוד יחד באותו הנתיב ולעבר אותן מטרות.

כמו הטבע, כך הוא האדם. וכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות. בעם ישראל לא חסר על מה לריב: שמאל ימין, דת ומדינה, יהודים וערבים, צמחוניים ואוכלי בשר, מלפפון במלח או בחומץ. אך בואו נלמד מהנוף והמורשת. ההליכה ביחד יוצרת רווח לשני הצדדים ומצד שני ריב יוצר הפסד לשני הצדדים.

הלבבות פה מזכירים לנו שבעולמינו עדיף להרבות באהבה ועזרה. המשפט שמתאר זאת אולי הכי טוב, נאמר על ידי הגננת: "כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן".

עם הרוח:

מתתיהו החשמונאי הצית את המרד אך לא ראה אש, כיוון שנפטר מעט אחר כך. חמשת בניו- יוחנן, שמעון, יהודה, אלעזר ויונתן נטלו על עצמם את הפיקוד בזה אחר זה כדי להניף את נס המרד. באופן טראגי מצאו בניו של מתתיהו את מותם בדרך שאינה טבעית, בזה אחר זה.

באחת מנקודות המשבר במרד, כאשר טריפון לוקח בשבי את יונתן, מוצא עצמו שמעון בשיחת מוטיבציה מול העם. בשיחה זו הוא בוחר לסחוף את העם בעזרת ערך הרעות והאחדות:

"אתם ידעתם את אשר עשיתי אני ואחי וכל בית אבי בעד תורת ה' ומקדשו, וגם ידעתם את המלחמות אשר נלחמנו וכל התלאות אשר מצאונו. ראו כי את כל אחי שיכלה החרב בעבור ישראל ואותר רק אני לבדי. ועתה, חלילה לי משמור את נפשי לעת צרה כי לא טוב אנוכי מאחי." חשמונאים א' יב'.

סיפורם הטראגי של של בני מתתיהו נתן השראה לכל מי שחיפש סמל לגבורה יהודית, עמידה איתנה ואחדות. בהשראת סיפור זה נכתב הספר ואף המחזה "אחי גיבורי התהילה".

היטיב לכתוב בצורה מרגשת דודו ברק שיר המוקדש כולו לחמשת בניו של מתתיהו אשר בהשראת הספר, נושא גם הוא את השם "אחי גיבורי התהילה".

אחי בכורי יוחנן 

אליך קוראים השמים 

שומר נתיביך מלאך בלבן 

מפרש הוא עליך כנפיים. 

שני לי יקרת שמעון 

אל חום המדבר פעמיך 

מרכבת זהב ומרכבת שריון 

לי שומרות את כ"א שנותיך. 

אחי גיבורי 

גיבורי התהילה 

לכם תפילתי העולה ועולה. 

אחי גיבורי 

גיבורי התהילה 

לכם תפילתי העולה, 

אחי גיבורי התהילה… 

אחי גיבורי התהילה. 

הבט גור אריה יהודה 

עולם ומלואו לרגליך 

חופה מעליך – הודה וכבודה 

תספר אגדה אודותיך. 

אחי הרביעי אלעזר 

אל ארץ חרמון העפלת 

מול נס האומה בראשו של ההר 

חרישית דמעותיך גילגלת. 

אחי גיבורי…. 

אני יונתן הקטן 

הקט שבבני מתתיהו 

הביטו אחי הנה באתי עד כאן 

וימי היפים הנה באו. 

בם גשר אל גשר אקשור 

וככה נשוב אל בתינו 

מעבר לרכס איילת האור 

שוב בוכה וצוחקת אלינו. 

אחי גיבורי.