ממצפה אלון לאנדרטת המערה

תיאור הפעילות

משך המסלול: 2 שעות

אורך המסלול: 1.8 ק"מ

משך הטיול: שעתיים (כולל עצירה במעיין)

מים: עין אל- ג'היר- המים ראויים לשתיה מהנביעה בלבד. יש להצטייד ב- 2 ליטר מים לאדם.

בטחון ועזרה רפואית:מוקד בקעת הירדן 02-9940218

מפות:  1:50,000 מפת טיולים וסימון שבילים- בקעת הירדן ומזרח השומרון (5-6), הוצאת החברה להגנת הטבע.

פרטים נוספים ניתן לקבל בבית ספר שדה עפרה: 02-9975516

המסלול מיועד למטיבי לכת בלבד

מומלץ לטייל בליווי נשק!

למסלול יש צורך ב- 2 רכבים.

תחילת מסלול: מירושלים- נוסעים מצומת הגבעה הצרפתית בירושלים לכיוון שכונת פסגת זאב. בפניה השנייה פונים ימינה לכיוון ישובי בנימין, ויורדים ישר כל הזמן עד שמגיעים למחסום חיזמא. מיד לאחר המחסום לוקחים בכיכר שמאלה ונוסעים 5 ד' עד לכיכר אדם, בכיכר לוקחים את הפניה השניה ימינה השנייה לכיוון בית אל וצומת תפוח (כביש 60). נוסעים ישר וחולפים על פני אזור התעשיה שער בנימין, והפניה לישובים פסגות וכוכב יעקב. 700 מטר אחר כך מגיעים לצומת ופונים ימינה לכיוון הישובים מעלה מכמש, כוכב השחר ורימונים (כביש 458). לאחר 3 ק"מ חולפים על פני הפניה לישוב מעלה מכמש. ממשיכים ועוברים את הפניות לרימונים וכוכב השחר. ממשיכים עוד 5 דקות עד שחולפים על פני הפניה שמאלה לצומת תפוח ות"א. ממשיכים ישר עוד 1 ק"מ עד לתצפית מימין לכביש הנקראת "מצפה אלון".

מהמרכז- נוסעים על כביש 5 (חוצה שומרון) לכיוון אריאל. בכיכר של אריאל ממשיכים ישר לכיוון צומת תפוח. בכיכר של צומת תפוח ממשיכים גם כן ישר לכיוון בקעת הירדן. חולפים על פני הישוב מגדלים ומגיעים לצומת T. בצומת פונים שמאלה לכיוון מעלה אפרים. לאחר 1 ק"מ מגיעים ל"מצפה אלון"

הגעה לסוף המסלול (הקפצת רכבים): ממשכים לרדת לכיוון מעלה אפריים עד שמגיעים למחסום צה"לי בצומת T. בצומת פונים ימינה (כביש 505) ולאחר 500 מטר יש פניה ימינה לכיוון "אנדרטת מערה". אפשר להחנות את הרכב בחורשה או להשאירו במחסום.

תיאור המסלול

את המסלול נתחיל בתצפית ע"ש יגאל אלון. מה הקשר בין יגאל אלון לבקעה? זמן קצר לאחר תום הקרבות בשנת 1967, הגיש יגאל אלון, סגן ראש הממשלה בימים ההם, תכנית שתמנע את זליגת הישובים הערביים שהתרכזו בעיקר בשדרת ההר המרכזית לכיוון בקעת הירדן. על פי תוכניתו, תינתן לפלסתינאים אוטונומיה בהר אך בקעת הירדן תישאר בשליטת מדינת ישראל. "תוכנית אלון" נידחתה על ידי הממשלה אך היא היתה בסיס לתפרוסת ההתישבות היהודית במזרח השומרון בהנהגתו של אריאל שרון. בין היתר הוקמו בקו התפר בין ההר לבקעת הירדן היישובים מעלה מכמש, רימונים, כוכב השחר, גיתית, מכורה, חמרה, בקעות, רועי, חמדת, משכיות, רותם ומחולה. לאורך קו התפר הזה, ממחולה בצפון ועד כביש מס' 1 בדרום, נסללה דרך הנקראת על שמו של הוגה התוכנית- "דרך אלון".

מהתצפית ניתן לראות את חורשת אנדרטת מערה, בה יסתיים מסלולינו. נתחיל בירידה בשביל המסומן בירוק לכיוון עין אל ג'היר. במהלך הירידה השביל לא ברור ויש לעקוב היטב אחר הסימונים. בסופה של הירידה השביל עובר בסדק יפה ומגיע לקו המצוק מעל נחל זנניר. עוד 100 מ' של הליכה על קו המצוק ונפגוש עץ תאנה בודד ולידו המעיין. עד לא מזמן הייתה הבריכה מלאה מים. לאחרונה שברו הרועים בסביבה את המעיין כחלק מריבה בניהם על מקורות המים. אך אל דאגה, תלמידי המכינה במעלה אפריים כבר הבטיחו לשפצה מחדש.

מעין אל ג'היר נמשיך על פי הסימון הירוק 7 דקות עד לפיצול שבילים, שביל ירוק ממנו הגענו, עם שביל המסומן בצבע כחול. הפניה ימינה בסימון הכחול מובילה לואדי זנניר ועיינות פצאל. אנו נפנה שמאלה בסימון הכחול  ונעלה 15 דקות עד לחורשת אנדרטת מערה. כאן נספר את אחד מסיפורי המרדפים המפורסמים בבקעת הירדן.

לאחר מלחמת ששת הימים, בין השנים 1967-1970 ניהלו הערבים מלחמת התשה נגד ישראל, במהלכה חדרו מחבלים שנתמכו ע"י מדינות ערב לשטח מדינת ישראל בשתי גזרות: הדרומית- באזור סיני ואל עריש, והמזרחית- באיזור בקעת הירדן. מדינת ישראל התקשת בהגנה על גבולותיה החדשים והרחבים. מטרות החדירה היו לפגוע בחיילים ובסיסים, להמריד את יושבי הארץ הערביים, להתיש את הצבא בגבולות ולהחדיר ידע של חומרי חבלה ולחימה לארץ. צה"ל מצידו נערך לזיהוי ועצירת ההסתננויות. נסללו בבקעה דרכי טישטוש לזיהוי עקבות, גדרות, שדות מוקשים, מארבים, תצפיות ופיתוח יכולת גישוש. כאשר חוליה הצליחה לעבור את המכשולים הצבאיים הוכרז בגזרה מרדף, וכוחות צבא היו דולקים אחר המחבלים. כך קיבלה בקעת הירדן את שמה "ארץ המרדפים". מרדפים אלו יצרו סיפורי גבורה גדולים אך גם קורבנות רבים.

בבוקר 11.3.1969 נתגלו עקבות של 10 מחבלים שחדרו את הגבול המזרחי. כוח מגדוד 28 של הצנחנים החל במרדף אחריו. העקבות הובילו לכיוון הכפר מג'דל בני פאדיל. הכוח הגיע לגבעה המיוערת שמעלינו שם באותה העת התגוררה משפחה של בדואים. הכוח החל לסרוק את המערות הרבות בגבעה. באחת המערות ישבה אישה והניקה את בנה. מפקד הכוח שאל אותה אם ראתה את המחבלים והיא השיבה בשלילה. לאחר שפנו לצאת מהמערה נורה צרור יריות ונזרקו רימונים מתוך  המערה. מירי נהרגו מייד רס"ן חנן סמסון ורס"ן יוסי קפלן. בקרב היריות שהתפתח במקום נהרג גם סמל בועז ששון וחוסלו עשרת המחבלים. האירוע העלה שאלות רבות הנשאלות כיום בקורסי קצינים בצה"ל לגבי טוהר הנשק, והאם המפקדים תמיד בראש? במקום הוקמה אנדרטה לזכרם של ההרוגים במרדף אך היא הושחתה. כיום נותר ממנה רק גל אבנים במרכז החורשה שניטעה לזכר החללים.

מהחורשה נמשיך עם הסימון הכחול לכיוון החיבור עם הכביש שם נסיים את המסלול.

טיול מהנה

ממחסום גיתית לאנדרטת המערה

אורך המסלול: 1.5 ק"מ מעגלי

משך הטיול: שעה

מים: יש להצטייד ב- 1.5 ליטר מים לאדם.

בטחון ועזרה רפואית:מוקד בקעת הירדן 02-9940218

מפות:  1:50,000 מפת טיולים וסימון שבילים- בקעת הירדן ומזרח השומרון (5-6), הוצאת החברה להגנת הטבע.

פרטים נוספים ניתן לקבל בבית ספר שדה עפרה: 02-9975516

המסלול מיועד למטיבי לכת בלבד

מומלץ לטייל בליווי נשק!

תחילת מסלול: מירושלים- נוסעים מצומת הגבעה הצרפתית בירושלים לכיוון שכונת פסגת זאב. בפניה השנייה פונים ימינה לכיוון ישובי בנימין, ויורדים ישר כל הזמן עד שמגיעים למחסום חיזמא. מיד לאחר המחסום לוקחים בכיכר שמאלה ונוסעים 5 ד' עד לכיכר אדם, בכיכר לוקחים את הפניה השניה ימינה השנייה לכיוון בית אל וצומת תפוח (כביש 60). נוסעים ישר וחולפים על פני אזור התעשיה שער בנימין, והפניה לישובים פסגות וכוכב יעקב. 700 מטר אחר כך מגיעים לצומת ופונים ימינה לכיוון הישובים מעלה מכמש, כוכב השחר ורימונים (כביש 458). לאחר 3 ק"מ חולפים על פני הפניה לישוב מעלה מכמש. ממשיכים ועוברים את הפניות לרימונים וכוכב השחר. ממשיכים עוד 5 דקות עד שחולפים על פני הפניה שמאלה לצומת תפוח ות"א. ממשיכים ישר עד למחסום הצבאי "גיתית".

מהמרכז- נוסעים על כביש 5 (חוצה שומרון) לכיוון אריאל. בכיכר של אריאל ממשיכים ישר לכיוון צומת תפוח. בכיכר של צומת תפוח ממשיכים גם כן ישר לכיוון בקעת הירדן. חולפים על פני הישוב מגדלים ומגיעים לצומת T. בצומת פונים שמאלה לכיוון מעלה אפרים וממשיכים ישר עד למחסום הצבאי "גיתית".

תיאור המסלול

מחסום גיתית ממוקם על כביש אלון ע"ש יגאל אלון. מה הקשר בין יגאל אלון לבקעה? זמן קצר לאחר תום הקרבות בשנת 1967, הגיש יגאל אלון, סגן ראש הממשלה בימים ההם, תכנית שתמנע את זליגת הישובים הערביים שהתרכזו בעיקר בשדרת ההר המרכזית לכיוון בקעת הירדן. על פי תוכניתו, תינתן לפלסתינאים אוטונומיה בהר אך בקעת הירדן תישאר בשליטת מדינת ישראל. "תוכנית אלון" נידחתה על ידי הממשלה אך היא היתה בסיס לתפרוסת ההתישבות היהודית במזרח השומרון בהנהגתו של אריאל שרון. בין היתר הוקמו בקו התפר בין ההר לבקעת הירדן היישובים מעלה מכמש, רימונים, כוכב השחר, גיתית, מכורה, חמרה, בקעות, רועי, חמדת, משכיות, רותם ומחולה. לאורך קו התפר הזה, ממחולה בצפון ועד כביש מס' 1 בדרום, נסללה דרך הנקראת על שמו של הוגה התוכנית- "דרך אלון".

מהמחסום נתחיל לצעוד רגלית דרומה במקביל לכביש הפונה לכיוון מעלה-אפרים, עד שנבחין בחורשת אורנים ותחתיה גלי אבנים-זוהי אנדרטת המערה. כאן נספר את אחד מסיפורי המרדפים המפורסמים בבקעת הירדן.

לאחר מלחמת ששת הימים, בין השנים 1967-1970 ניהלו הערבים מלחמת התשה נגד ישראל, במהלכה חדרו מחבלים שנתמכו ע"י מדינות ערב לשטח מדינת ישראל בשתי גזרות: הדרומית- באזור סיני ואל עריש, והמזרחית- באיזור בקעת הירדן. מדינת ישראל התקשת בהגנה על גבולותיה החדשים והרחבים. מטרות החדירה היו לפגוע בחיילים ובסיסים, להמריד את יושבי הארץ הערביים, להתיש את הצבא בגבולות ולהחדיר ידע של חומרי חבלה ולחימה לארץ. צה"ל מצידו נערך לזיהוי ועצירת ההסתננויות. נסללו בבקעה דרכי טישטוש לזיהוי עקבות, גדרות, שדות מוקשים, מארבים, תצפיות ופיתוח יכולת גישוש. כאשר חוליה הצליחה לעבור את המכשולים הצבאיים הוכרז בגזרה מרדף, וכוחות צבא היו דולקים אחר המחבלים. כך קיבלה בקעת הירדן את שמה "ארץ המרדפים". מרדפים אלו יצרו סיפורי גבורה גדולים אך גם קורבנות רבים.

בבוקר 11.3.1969 נתגלו עקבות של 10 מחבלים שחדרו את הגבול המזרחי. כוח מגדוד 28 של הצנחנים החל במרדף אחריו. העקבות הובילו לכיוון הכפר מג'דל בני פאדיל. הכוח הגיע לגבעה המיוערת שמעלינו שם באותה העת התגוררה משפחה של בדואים. הכוח החל לסרוק את המערות הרבות בגבעה. באחת המערות ישבה אישה והניקה את בנה. מפקד הכוח שאל אותה אם ראתה את המחבלים והיא השיבה בשלילה. לאחר שפנו לצאת מהמערה נורה צרור יריות ונזרקו רימונים מתוך  המערה. מירי נהרגו מייד רס"ן חנן סמסון ורס"ן יוסי קפלן. בקרב היריות שהתפתח במקום נהרג גם סמל בועז ששון וחוסלו עשרת המחבלים. האירוע העלה שאלות רבות הנשאלות כיום בקורסי קצינים בצה"ל לגבי טוהר הנשק, והאם המפקדים תמיד בראש? במקום הוקמה אנדרטה לזכרם של ההרוגים במרדף אך היא הושחתה. כיום נותר ממנה רק גל אבנים במרכז החורשה שניטעה לזכר החללים.

מהחורשה ניתן לחזור למחסום בחזרה או לחילופין למשיך עם הסימון הכחול לכיוון החיבור עם הכביש היורד למעלה אפרים, שם נסיים את המסלול.