טיולים ומסלולים

תיאור הפעילות

מלחמת ההתשה בגזרה המזרחית נשכחה מלב, אך סיפורי המורשת וערכי הלחימה שעליהם מתחנכים חיילי צה"ל עודם נושמים בין נחלי הבקעה. נצעד בעקבות אירועים ואנשים שלחמו בבקעת הירדן ועיצבו את עתידה.

אורך המסלול הקצר: 2 ק"מ. לממשיכים לעינות פצאל: 6 ק"מ

משך הטיול: 3-2 שעות. לממשיכים לעינות פצאל: 6-5 שעות

מים: עין אל-ג'היר. יש להצטייד ב-3 ליטר מים לאדם. בקיץ ב-5 ליטר לאדם.

ביטחון ועזרה רפואית: מוקד בקעת הירדן: 02-9940218

מפות: מפת טיולים וסימון שבילים מס' 6-5: בקעת הירדן ומזרח השומרון, בהוצאת החברה להגנת הטבע.

יש צורך בשני רכבים.

תחילת המסלול:

נוסעים אל צומת מגדלים, המחבר בין כביש 505 (מצומת תפוח לבקעה) ובין דרך אלון (כביש 458) המתפתלת מכיוון רימונים וכוכב השחר. כ-2 ק"מ לאחר צומת מגדלים, במורד לכיוון בקעת הירדן, יש רחבת תצפית גדולה מצד ימין. מומלץ להשאיר את הרכבים במחסום גיתית שנמצא בהמשך הדרך.

הגעה לסוף המסלול הקצר (הקפצת רכבים):

ממשיכים לנסוע לכיוון מעלה אפרים, עד שמגיעים למחסום גיתית בצומת T. את הרכב כדאי להחנות ליד עמדת החיילים בצומת, ולוודא עם החיילים שהם יודעים שהרכב שלכם. סוף המסלול הוא באנדרטת המערה הנמצאת בסמוך – בצומת פונים דרומה (ימינה) לכביש 505, ויורדים לכיוון בקעת הירדן. כ-800 מ' אחרי הצומת פונים ימינה, לאנדרטת מערה למרגלות הגבעה. ניתן להגיע עם הרכב עד לסוף המסלול באנדרטת המערה אולם מומלץ להשאיר את הרכב במחסום גיתית.  

תיאור המסלול:

את המסלול נתחיל במצפה אלון, כשהנוף מפזם את מילות השיר: "את עינך שא מזרחה, וממך שוקטת, נחה, ארץ הבקעה על שתי גדותיה". מהתצפית נרד בזהירות בשביל המסומן בירוק לכיוון עין אל-ג'היר. במהלך הירידה השביל לא ברור ויש לעקוב היטב אחר הסימונים. בחודש ספטמבר החצב פורח לאורך כל הירידה, ובנובמבר החלמוניות זוהרות בפריחה צהובה. בסוף הירידה השביל עובר בסדק יפה, ומגיע לקו המצוק מעל נחל זנניר. הולכים כ-100 מ' על קו המצוק ופוגשים עץ תאנה בודד ולידו המעיין. זהו אחד מרצף מעיינות שכבה הנובעים במורדות המזרחיים של שדרת ההר המרכזי, וקובעים את 'קו החיים'. מעבר לרצף זה איננו פוגשים התיישבות כפרית עתיקה משמעותית, עד לבקעה עצמה.

מעין אל-ג'היר נמשיך על פי הסימון הירוק כ-7 דקות עד לפיצול שבילים – השביל הירוק שממנו הגענו ושביל המסומן בצבע כחול. הפנייה דרומה (ימינה) בסימון הכחול מובילה לעינות פצאל דרך נחל זנניר, והפנייה צפונה (שמאלה) בסימון הכחול עולה לחורשת אנדרטת מערה.

למעוניינים להגיע לעינות פצאל: מנקודת פיצול השבילים ממשיכים דרומה עם הסימון הכחול לאורך הנחל. בדרך עוברים כמה מפלים קטנים, ולאחר כשעה וחצי של הליכה הסימון מתחבר עם יובלו המרכזי של נחל זנניר. בדרך יש מדרגות סלע, על חלק מהן אפשר להתגלש וחלק מהן יש לעקוף מסביב. לאחר ימי גשמים נוצרים בנחל גבים קטנים, אך הם אינם מחייבים מעבר בתוך המים. לאחר כשעתיים של הליכה מגיעים לעיינות פצאל.

מה הקשר בין יגאל אלון לבקעה?

זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים הגיש יגאל אלון, סגן ראש הממשלה דאז, תוכנית שתמנע את התפשטותם של הכפרים הערביים, שהתרכזו בעיקר בשדרת ההר המרכזית, לכיוון בקעת הירדן. על פי התוכנית, תינתן לערבים ביהודה ושומרון אוטונומיה בהר תחת שלטון ירדן, אך בקעת הירדן תישאר בשליטת מדינת ישראל. עורק התחבורה המחבר את גב ההר לירדן היה אמור להיות כביש 'טריק אבו ג'ורג", כביש רמאללה-יריחו. לפי התוכנית האוטונומיה שבהר הייתה מתחברת לנמל עזה ולנמל חיפה, וכך הייתה מתאפשרת לממלכת ירדן גישה לנמלי הים התיכון. 'תוכנית אלון' נדחתה על ידי הממשלה, אך היא הייתה בסיס לפרישת ההתיישבות היהודית במזרח השומרון בהנהגתו של אריאל שרון. כשנסללה 'דרך אלון' היא נקראה על שמו של הוגה התוכנית.

אנדרטת מערה

בבוקר 11 במרץ 1969 התגלו עקבות של 10 מחבלים שחדרו את הגבול המזרחי. חדירות אלה אפיינו את החזית המזרחית בתקופת מלחמת ההתשה, שפרצה בין השנים 1970-1967. כוח מגדוד 28 של הצנחנים החל במרדף אחרי המחבלים. העקבות הובילו לכיוון הכפר מג'דל בני פדאיל. הכוח הגיע לאזור, שם התגוררה באותה העת משפחה של בדואים. הכוח החל לסרוק את המערות בגבעה וויתר על הרעשה ארטילרית בגלל האוכלוסייה האזרחית במקום. הלוחמים סיפרו כי באחת המערות ישבה אישה והניקה את בנה. הם שאלו אותה אם ראתה את המחבלים והיא השיבה בשלילה. כשהכוח פנה לצאת מהמערה נורה לפתע צרור יריות ונזרקו רימונים מתוך המערה. מהירי נהרגו מיד רס"ן חנן סמסון ורס"ן יוסי קפלן ז"ל. בקרב היריות שהתפתח במקום נהרג גם סמל בועז ששון. עשרת המחבלים חוסלו.

בשנת 1969 נחנכה אנדרטת מערה בגל אבנים גדול שעליו שלט ניצחון, ושנה לאחר מכן ניטעה החורשה. עם השנים אתר ההנצחה נשכח, הוזנח ונפגע. בשנת 2011 חידש בית ספר שדה עפרה את האנדרטה, וחנך אותה יחד עם משפחות הנופלים ולוחמי המרדף. מאז, בכל שנה נערך אירוע זיכרון לאחד מהמרדפים הרבים שהתרחשו בבקעת הירדן בתקופת מלחמת ההתשה.